היחידה האזורית לאיכות הסביבה בשרון
אורית משעל, מנהלת תחום חינוך לקיימות ביחידה האזורית לאיכות הסביבה בשרון
אורית, ספרי לנו על התפקיד שלך בארגון
אנחנו יחידה אזורית לאיכות הסביבה, שמלווה ונותנת שירות לכמה רשויות: כפר סבא, רעננה, הוד השרון, מועצה אזורית דרום השרון, חוף השרון וכוכב יאיר–צור יגאל — מהים ועד ההר. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם המשרד להגנת הסביבה ובצמוד למחלקות הקיימות ולאגפים שונים ברשויות המקומיות.
ביחידה עובדים מגוון אנשי מקצוע: מנהל יחידה, מזכירה, אקולוגית, אנשי רעש, זיהום אוויר, קרינה וחומ"ס, רישוי עסקים, מכוני טיהור שפכים, מתכננת סביבתית, מנהלת תחום פסולת ומחזור, רכזת קהילה ואני בתחום החינוך לקיימות.
בתחום החינוך, בנוסף אלי, ברוב הרשויות שלנו ישנה רכזת חינוך סביבתי שעובדת עם גני הילדים או בתי הספר ברשות המקומית, ואנחנו עובדות יחד כצוות. התפקיד שלנו הוא לקדם את תחום החינוך לקיימות בעיקר במוסדות החינוך- גני ילדים ובתי ספר. ביחד אנחנו מקדמות פרויקטים רבים בנושא.
ספרי על מיזם משמעותי שאת מקדמת
אחד הנושאים המרכזיים שלנו הוא הכשרת גננות ומורות לעבודה עם הרשות המקומית. אנחנו נותנים לאנשי החינוך כלים מעשיים, ובמקביל מקדמים חשיבה על אופן תכנון החצרות של מוסדות החינוך. אחד הדברים שאנחנו עוסקים בהם הוא צמצום השימוש בדשא סינתטי, והבאת הילדים החוצה אל סביבה טבעית, פתוחה ופחות סינתטית. זה מתחבר גם להיבט של תשתית ומוכנות לשינויי אקלים: הצפות, צל, התמודדות עם עומסי חום, סערות ועוד, וגם לשאלה איך מכשירים את אנשי החינוך להיות מעורבים יותר, מחוברים יותר ופעילים יותר בתוך התהליך.
מיזמים משמעותיים במיוחד הם “צאו החוצה” – פרויקט ששואף להחזיר את הילדים החוצה אל המרחב הטבעי, וזריעת פרחי-בר בחצרות מוסדות החינוך.
לפני כמה שנים, במסגרת ועידת האקלים האזורית, עלה הרעיון לעודד זריעת פרחי בר באמצעות חלוקת זרעים לגני ילדים ובתי ספר. בשנה הראשונה, השתתפו כ- 100 גני ילדים ובתי ספר בזריעת פרחי הבר, בהם למדו כ- 3,000 ילדים, והרעיון תפס תאוצה. בהמשך, היוזמה הפכה למיזם ארצי שמוביל פורום רכזי חינוך ארצי של היחידות הסביבתיות, איגודי הערים והרשויות המקומיות בישראל. כיום עשרות אלפי ילדים ותושבים זורעים פרחי בר, וההיקף רק הולך וגדל. אחרי ה- 7 באוקטובר הבנו עד כמה הזריעה הזו מייצרת תקווה, עשייה חיובית ותחושה שהטבע מתחדש. מתוך זה נולד גם הסלוגן “זורעים למען העתיד”, המשלב את היתרונות של חיבור לטבע והיבטים רגשיים וחינוכיים, יחד עם תחושת תקווה והתחדשות. באותה שנה, הצטרפה גם הרכזת של העוטף, והכנו כדורי זרעים יחד עם הילדים המפונים, אשר הועברו לזריעה על ידי כיתות הכוננות ביישובי העוטף. המיזם הזה משלב בין אקולוגיה, למידה חוץ-כיתתית, עבודה בגנים והכשרות לאנשי חינוך והוא הפך לתהליך חינוכי שנתי ומשמעותי מאוד.
יש עוד מיזמים נוספים שאת גאה בהם?
ביומיום אנחנו עובדים בעיקר עם מוסדות חינוך פורמליים, וגם מעט עם החינוך הבלתי-פורמלי. יש אצלנו גם רכזי קהילה שמובילים פעילים, קורסי מנהיגות וגינות קהילתיות. היחידה היא הלב הפועם שמחבר בין כל אלה, ומנסה לקשר אנשים לטבע, למקום ולתחושת הרווחה שהיציאה לטבע מייצרת. אנחנו רואים בכך חלק ממגמה רחבה יותר: בתוך שיח על משבר האקלים והנושאים ה“קשים” שלו, החיבור לטבע דווקא פותח פתח לאחריות אישית ולמעורבות, וגם מאפשר להניע תהליכים דרך חוויה חיובית. בסוף, אנשים מגיעים עם חיוך ועם תקווה, ומשם קל יותר לגעת גם ברגש וגם במודעות.
מה היית רוצה עוד לקדם בעתיד?
החלום הוא שיהיה תהליך משמעותי לקביעת יעדים לחינוך הסביבתי בישראל, עם כל השותפים הרלוונטיים ועם מדדי הצלחה ברורים, שיובילו לקביעת מדיניות שמטמיעה את החינוך הסביבתי במערכת החינוך, ומלווה בהכשרות ותקציבים יותר משמעותיים.
בנוסף, אני מאמינה שפעילות בחוץ מפתחת חוסן ותחושת מסוגלות. היום זה אולי נראה כמו משהו נחמד ונלווה, אבל בפועל זה מרכיב משמעותי מאוד. חינוך יער, חצר טבעית ויציאה לטבע הם דברים שקשה לקדם, במיוחד מול הלחץ לדשא סינתטי מול הורים וראשי רשויות.
החלום שלי הוא שיבינו שחינוך סביבתי הוא חלק בלתי נפרד מהעיר בישראל ושהוא תורם ישירות לחוסן של הילדים. היום לילדים רבים אין אפילו כישורים פשוטים של משחק בלי טלפון ביד. תחושת המסוגלות חסרה, והמשחק בחוץ יכול לשנות את זה.
פריחות
ביה"ס דקלים בחנ"מ בטבריה (צילום: טליה אגמי)
פריחה בגני ילדים: מימין, גן צבעוני בכוכב יאיר (צילום: קלאודיה רוגובסקי)
פריחה בגן פעמונית, רעננה