מערך הפסולת העירוני
הרשות המקומית היא האחראית הבלעדית לאיסוף הפסולת ביישוב, לטיפול בה ולשמירה על ניקיון השטחים הפתוחים. אופן הטיפול בפסולת בשילוב אכיפה הם גורמים חשובים בשירותים המוניציפליים ובשמירה על איכות הסביבה ברשות. במדריך לקיימות וסביבה ככלי פיתוח בשלטון המקומי, פרק 1 – ניתן ללמוד על הדרכים השונות להתייעל ברשויות המקומיות, בהתאם לכל אחד מזרמי הפסולת
פסולת היא תוצר לוואי של התנהלות החברה המודרנית וכמותה גדלה ככל שהאוכלוסייה מתרחבת. על פי המשרד להגנת הסביבה, קצב הגידול הממוצע השנתי של הפסולת המיוצרת בישראל עומד על 2.6%, כאשר כל תושב משליך בכל יום 1.7 ק"ג פסולת בממוצע (מעל 600 ק"ג בשנה). לפיכך בכל שנה מיוצרת במדינת ישראל פסולת עירונית ומסחרית שמשקלה 5.4 מיליון טונות.
הטיפול בפסולת הנפוץ ביותר בישראל הוא הטמנה (80%). רק כ- 20% מהפסולת ממוחזרת. עד שנת 2030 שואף המשרד להגנת הסביבה להגיע לשיעור הטמנה של 20% בלבד באמצעות התייעלות מקסימלית בשימוש במשאבים ושימוש בכלכלה מעגלית (אסטרטגיית פסולת 2030, כלכלה מעגלית 2050).
בעידן של שינויי אקלים, ובייחוד לנוכח התחייבותה של ישראל לצמצום פליטות גזי חממה במסגרת הסכם פריז, הטמנה אמורה להיות הפתרון האחרון והרצוי פחות בסדר העדיפויות לטיפול בפסולת.
מתוך: קיימות וסביבה ככלי פיתוח בשלטון המקומי, משרד הפנים, 2018. "הפיכת הפירמידה" מהטמנה לטיפולים שונים על פי סוגי הפסולת היא הדרך הרצויה לטיוב מערך הפסולת הרשותי.