יוזמות סביבתיות פורצות דרך בצפון הארץ, המשלבות בין תרבות קהילתית, קיימות וחדשנות
אחמד פרחאת, מקדם ערים בריאות וממונה האנרגיה של המועצה המקומית
עופר קרן, מנהל הפיתוח בקרן ידע אנרגיה
אחמד, ספר לנו על התפקיד שלך בעירייה
אני מועסק במועצה המקומית מג'דל כרום כמפקח רישוי עסקים, אך בפועל אני נושא בכמה כובעים נוספים – ממונה אנרגיה, ממונה בריאות ואחראי איכות הסביבה. הגעתי לתפקיד לפני כשנתיים, אני הנדסאי חשמל מהטכניון, ובעבר עבדתי כקבלן וכמנהל פרויקטים במערכות בריאות באפריקה. היום אני רואה כיצד תחומי האנרגיה, ההיתרים והסביבה משתלבים ומחזקים זה את זה.
בתחום האנרגיה הובלתי זכייה של הרשות עבור תוכנית היערכות לשינויי אקלים וניהול אוכלוסייה לשעת חירום במימון משרד האנרגיה והתשתיות.
אילו יוזמות אתה מקדם בהקשר לשינויי אקלים?
במסגרת תוכנית ההיערכות יצרתי אומדנים לצל בבתי ספר ובמרכזים ציבוריים, ואני מרצה בפני תלמידים, קבוצות מתנדבים ומבוגרים על שינויי אקלים. אנחנו מתכננים פארקים שכונתיים עם הצללה ושטחים ירוקים דרך המתנ”ס. גם בתחום הפסולת נעשו צעדים חשובים: יש תחנת מעבר לפסולת בניין ופינוי סדיר של אשפה וגזם. תודעת הציבור השתפרה מאוד: אם לפני עשור היינו מתמודדים עם שריפות תכופות בשטחים הפתוחים, היום כמעט ואין. התושבים עצמם מגינים על סביבתם.
ספרו על מיזם: מים במרחב הציבורי, שקידמתם במועצה וכיצד הוא משפיע על התושבים
אחמד: “במסגרת תוכנית ההיערכות לשינויי אקלים במשק האנרגיה והמים, בחרנו להתמקד בהתמודדות עם שינויי אקלים דרך שני נושאים מרכזיים: מים וצל במרחב הציבורי. התחלנו בנטיעת עצים וחיבור הקהילה לאחריות הסביבתית. קיבלנו מקק"ל כמה מאות עצים, ויצאנו במיזם שיתוף תושבים: ‘העץ עלינו, המים עליך’. כל משפחה נטעה עץ בחצר או במרחב הציבורי, כשהתושב אחראי להשקיה ולטיפול השוטף.”
“מתוך שיח משותף על תנאי ההליכה של ילדים לבית הספר, עלתה השאלה, למה הילדים לא הולכים ברגל לבית הספר? התשובה הייתה פשוטה: אין צל ואין מים ברחובות. משם נולד פרויקט ה‘סבילים’: מתקני מים לשתייה חופשית. בעדה המוסלמית מי ששותה מים שנתרמו לעילוי נשמת אדם שנפטר מקבל ברכה. כך נוצר חיבור בין ערכים תרבותיים לקיימות סביבתית. במקום לתרום למסגד, רבים תורמים היום מתקני מים לציבור”.
”בתמיכת ראש המועצה ביוזמתו, הוקם מתקן מים בסמיכות לאולם הספורט. יש רוח גבית אמיתית מצד הנהלת המועצה. עד היום נבנו כבר שישה מתקנים וצפויים עוד שמונה נוספים. המתקנים מתוחזקים על ידי מתנדבים ובני משפחות התורמים. החוויה מראה שהמפתח הוא שייכות קהילתית: כשהתושבים מרגישים שהמתקן או העץ שייכים להם או לשכנים שלהם, אין ונדליזם, רק גאווה.
אנחנו מתכננים למפות את מיקומי ה'סבילים' במערכת GIS ולהפוך את מג'דל כרום למודל השראה לרשויות אחרות. זו התחלה של תרבות סביבתית חדשה – פשוטה, נגישה, ועמוקה בתרומתה”.
“החזון שלי הוא שברחובות הכפר יהיה מתקן מים מוצל ונגיש כל 50 מטר. לפני שנים, כשהמועצה הייתה בגירעון, עשינו הכול בעצמנו – צבענו מדרכות, שיפצנו מבנים. היום יש מחלקת הנדסה חזקה ומתפקדת שאחראית על הנושאים הללו, אבל עדיין חסרים מרכיבים בסיסיים של איכות חיים – מים וצל. אני רוצה שהמתקנים יהיו מתוכננים באחידות, עם תחזוקה נאותה, כדי לייצר מרחב מכבד ומזמין לכולם.”
עופר: "המיזם הזה אינו רק תהליך משמעותי להעלאת איכות החיים של תושבי מג'דל כרום. יש כאן הזדמנות אמיתית לשכפל ברשויות נוספות ואף לקבוע מדד של יחס מתקני מים למספר התושבים. מדד שכזה עשוי לעודד את ראשי העיר להתחייב לאפשר הקמתם של סבילים במרחב הציבורי. זהו 'win-win' מפני שההקמה נעשית ע"י התושבים. הרשות נדרשת לאפשר לתושבים להקים בתיאום מולה ואולי אף לייצר סטנסרט של נראות. התחזוקה נעשית במשותף ע"י התושבים והרשות. יש כאן התחייבות מדידה ומאוד פשוטה ליישום ללא עלויות משמעותיות של הרשות ועם מחויבות עמוקה של התושבים לתפעל ולשמור על המקום".
מג'דל-כרום
סבילים במרחב הציבורי במג'דל כרום. צילומים באדיבות אחמד פרחאת.